רוברט קנדי

רוברט קנדי
Robert Kennedy
	רוברט (בובי) קנדי, 1965
לידה	20 בנובמבר 1925; ברוקליין, מסצ'וסטס
נרצח	6 ביוני 1968 (בגיל 42); לוס אנג'לס, קליפורניה
שם לידה	Robert Francis Kennedy
מדינה	ארצות הברית
מקום קבורה	בית הקברות ארלינגטון, וירג'יניה
השכלה	אוניברסיטת וירג'יניה (1951); אוניברסיטת הרווארד (1948); V-12 Navy College Training Program; אקדמיית מילטון; Portsmouth Abbey School; הרווארד קולג'; בית הספר למשפט של אוניברסיטת וירג'יניה; בייטס קולג'; בית הספר ריברדייל קאונטי ;
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית
בת זוג	אתל סקאקל
	3 בינואר 1965 – 6 ביוני 1968; (3 שנים)
	→ קנת קיטינג צ'ארלס גודל ←
	20 בינואר 1961 – 3 בספטמבר 1964; (3 שנים)
תחת נשיא ארצות הברית	ג'ון פיצג'רלד קנדי, לינדון ג'ונסון
	→ ויליאם פירס רוג'רס ניקולס קצנבך ←
פרסים והוקרה
	מדליית ארנסט רויטר (1962); מדליית הזהב של הקונגרס (1978) ;
חתימה

רוברט פרנסיס "בובי" קנדי (בשם מלא באנגלית: Robert Francis "Bobby" Kennedy; ‏20 בנובמבר 1925 – 6 ביוני 1968) היה פוליטיקאי ועורך דין אמריקאי ממסצ'וסטס. כיהן כתובע הכללי של ארצות הברית בין ינואר 1961 לספטמבר 1964, תחת אחיו הגדול, הנשיא ג'ון פיצג'רלד קנדי, ויורשו, הנשיא לינדון ג'ונסון. בין ינואר 1965 עד הירצחו ביוני 1968 כיהן כסנאטור מטעם מדינת ניו יורק. היה חבר המפלגה הדמוקרטית ונחשב לנציג בולט של הליברליזם האמריקני.

קנדי שירת בשירות המילואים של הצי האמריקני בין 1944 ל-1946, וסיים את לימודיו באוניברסיטת הרווארד ובבית הספר למשפטים באוניברסיטת וירג'יניה. הוא החל את הקריירה הפוליטית שלו במסצ'וסטס, כשניהל בהצלחה את מסע הבחירות של אחיו ג'ון אל הסנאט ב-1952. לפני היכנסו לחיים הפוליטיים, עבד ככתב עבור עיתון מקומי בבוסטון וכעוזר יועץ לוועדת הסנאטורים שנוהלה בידי ג'וזף מקארתי. קנדי התפרסם בייעוצו לוועדה לנושאי יחסי עבודה בארצות הברית בין 1957 ל-1959, במהלכו ביקר את ג'ימי הופה, נשיא איגוד נהגי המשאיות, וכתב ספר נגד השחיתות באיגודי העובדים.

קנדי התפטר מהוועדה כדי לנהל את מסע הבחירות של אחיו ג'ון במהלך הבחירות לנשיאות של 1960. לאחר היבחרו של ג'ון, מונה לתובע הכללי, והיה היועץ הקרוב ביותר לנשיא במהלך כהונתו. הוא נודע בתמיכתו בתנועה לזכויות האזרח, במאבקו מול הפשע המאורגן והמאפיה, ובמעורבותו במדיניות החוץ האמריקנית כלפי קובה. לאחר רצח אחיו, כיהן בממשל ג'ונסון למשך כמה חודשים. לאחר מכן התפטר ורץ לסנאט מטעם מדינת ניו יורק ב-1964, וניצח את הסנאטור הרפובליקני, קנת קיטינג.

במהלך הבחירות ב-1968, היה קנדי אחד מהמתמודדים המובילים במפלגה הדמוקרטית על הנשיאות. הוא משך את קולות העניים, השחורים, ההיספנים, הקתולים והצעירים. ב-5 ביוני 1968 מעט לאחר חצות, לאחר שניצח בבחירות המקדימות במדינות דקוטה הדרומית וקליפורניה, נורה בידי סירחאן סירחאן, פלסטיני בן 24, ומת למחרת.

ראשית חייו

רוברט פרנסיס קנדי נולד ב-20 בנובמבר 1925, בברוקליין, מסצ'וסטס, בנם השביעי של איש העסקים והפוליטיקאי ג'וזף קנדי (1888-1969), והנדבנית רוז פיצג'רלד קנדי (1890-1995). אחיו הגדולים היו ג'וזף קנדי (1915-1944) וג'ון פיצג'רלד "ג'ק" קנדי (1917-1963) שנבחר להיות נשיאה ה-35 של ארצות הברית ב-1960. אחיו הצעיר היה הסנאטור אדוארד מור "טד" קנדי (1932-2009). כל ארבעת סביו היו ממוצא אירי.

אביו היה איש עסקים עשיר ומנהיג הקהילה האירית-קתולית במפלגה הדמוקרטית. לאחר שהתפטר מתפקידו כשגריר בממלכה המאוחדת ב-1940, התמקד ג'ו האב בבנו הבכור, ג'וזף הבן, במחשבה שייכנס לפוליטיקה ויבחר לנשיאות. הוא גם דחף את ילדיו הצעירים לשירות הציבורי. לאחר מותו של ג'וזף הבן במלחמת העולם השנייה, החליט קנדי האב להתמקד בבנו השני, ג'ון, ולטפח אותו כנשיא. הוא השקיע את מיטב כספו כדי לסייע לפוליטיקה המשפחתית.

משפחת קנדי במסצ'וסטס, ב-1931. רוברט למטה משמאל בז'קט.

אחיו הגדול של קנדי, ג'ון, היה חולני במיוחד ולכן קרא הרבה. אף על פי שלא ניסה להכיר את אחיו הקטן במהלך ילדותו, לקח אותו ג'ון לטיולים וסיפר לו על גיבורי ההרפתקאות עליהם קרא.

בניגוד לאחיו הגדולים, ביקר קנדי בכנסייה. הוא נחשב לאח פחות בולט במשפחה.

בספטמבר 1927 עברה משפחת קנדי לריוורדייל, שכונה עשירה ברובע הברונקס בניו יורק סיטי, וכעבור שנתיים, עברו אל ברונקוויל. את הקיץ ואת הסתיו בילה עם משפחתו בביתם במסצ'וסטס שנקנה ב-1929, ואת חג המולד ואת הפסחא בבית החורף שלהם בפאלם ביץ', פלורידה.

קנדי למד בבית ספר פרטי עד לכיתה ב', ועד לכיתה ה' בבית ספר ציבורי. הוא חזר על כיתה ג'. הוא נרשם לבית הספר המחוזי בכיתה ו'. הוא היה ילד מאוד שקט וללא הרבה חברים. הוא התעניין בעיקר בהיסטוריה אמריקנית, כיסה את קירות חדר השינה שלו בתמונות של נשיאים ומילא את מדפי הספרים בכרכים על מלחמת האזרחים האמריקנית. בנוסף אסף בולים, ופעם קיבל מכתב מפרנקלין דלאנו רוזוולט, שגם עסק בנושא.

במרץ 1938, הפליג קנדי עם אמו וארבעת אחיו הקטנים לאנגליה כדי להצטרף לאביו, שהחל לכהן כשגריר האמריקני בממלכה המאוחדת. הוא למד בבית ספר פרטי בכיתה ז'. באפריל 1939, נאם בטקס הנחת אבן הפינה למועדון צעירים. נאומו הראשון התקבל בצורה טובה. הוא חזר לארצות הברית ממש לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה.

לימודים תיכוניים

בספטמבר 1939, החל קנדי ללמוד בבית ספר פרוטסטנטי בניו המפשייר, בהמלצת אביו. אחרי חודשיים, החליטה אמו, שלא אהבה את הפרוטסטנטיות, לנצל את היעדרו של בעלה מבוסטון ולהוציא את קנדי מבית הספר. היא רשמה אותו לבית ספר קתולי, בו למד עד כיתה י'.

בבית הספר הקתולי, נודע קנדי כ"בובי". היחס של התלמידים לאמו הוביל אותו למעשים אלימים נגד כאלו שצחקו עליה. הוא לא רצה לאכזב את אמו. כדי לשפר את ציוניו, החל לקרוא הרבה. בנוסף החל להתעמל. הנזירים בבית הספר החשיבו אותו לתלמיד לא בולט ודיכאוני, שהיה בינוני בכל המקצועות פרט להיסטוריה.

אקדמיית מילטון

בספטמבר 1942, הועבר קנדי לפנימייה השלישית שלו, אקדמיית מילטון במילטון, מסצ'סוטס, לשנתיים האחרונות שלו. אביו דרש את המעבר, באמונה שהדבר יכין את בנו לקראת הרווארד.

קנדי נחשב לתלמיד מושך, מצחיק, אולם מופנם. הוא רצה להתגייס כמו שני אחיו הגדולים.

יחסיו עם הוריו

בנעוריו, נחשב קנדי לאאוטסיידר המשפחתי. הוא נחשב לשונה מאוד מאביו. אביו חשש מגישתו הנעימה, ולכן החליט קנדי לאמץ גישה קשוחה למען אביו. המעבר מבית הספר הפרוטסטנטי, בו למדו ג'וזף הבן וג'ון, למילטון, פגעה באביו. קנדי התאמץ לרצות את אביו.

כילד, ניסה קנדי לרצות את אמו ולהתקרב לדת. רוז אהבה את רוברט, בניגוד לאביו. ג'ו האב אהב את קנדי הבוגר, שהיה יותר קשוח בעיניו. אמו השפיעה עליו והפכה אותו לדתי יותר משאר אחיו. הוא הרשים את הוריו כשחילק עיתונים, אולם לאחר מכן התברר שנסע ברולס רויס המשפחתית כדי לחלק אותם.

שירות בצי (1944–1946)

שישה שבועות לפני יום הולדתו השמונה עשר, התגייס קנדי אל הצי כשוליה אולם שוחרר משירות פעיל עד למרץ 1944, כשעזב את אקדמיית מילטון כדי להתאמן. הוא הוסמך לקצונה בינואר 1946. הוא כעס מאוד על כך שלא היה בשירות פעיל. אחרים נכנסו לקרב לפניו, והוא כעס על כך.

אחיו הגדול ג'וזף נהרג באוגוסט 1944, לאחר שמטוסו התפוצץ במהלך מבצע אפרודיטה. רוברט חווה משבר אמוני לאחר מכן. מותו של אחיו הוביל לעלייה מסוימת במעמדו במשפחה. ב-15 בדצמבר 1945, נבנתה משחתת על שמו של ג'וזף, ולאחר מכן נשלח קנדי לשרת עליה ב-1 בפברואר 1946. ב-30 במאי 1946, שוחרר קנדי מהצבא. על שירותו בצי זכה באות מלחמת העולם השנייה.

לימודיו ועיתונאות (1946–1951)

בספטמבר 1946, נרשם קנדי להרווארד. הוא עבד קשה כדי להתקבל לנבחרת הפוטבול, שם הצליח לפני ששבר רגל במהלך האימונים. במשחק מול אוניברסיטת ייל, השתתף ברגעים האחרונים בגבס. אביו נכח בכמה מהמשחקים וחבריו לקבוצה העריכו את יכולותיו של קנדי. הוא היה קטן יחסית אולם הצליח בענף.

ב-1946, השתתף במסע הבחירות של אחיו ג'ון עבור מושב בית הנבחרים שפונה בידי ג'יימס מייקל קרלי. הוא הצטרף למסע הבחירות לאחר סיום שירותו הצבאי, וכך נכנסו שני האחים לפוליטיקה. כעבור שנתיים, במרץ 1948, סיים את לימודיו בהרווארד עם תואר במדעי המדינה. לאחר סיום לימודיו, הפליג לנסיעה באירופה ובמזרח התיכון, ושלח כתבות לעיתון בבוסטון. ארבע כתבות נשלחו מארץ ישראל, מעט לפני תום המנדט הבריטי, ותיארו את המתיחות באזור. הוא ביקר את המדיניות הבריטית באזור, ושיבח את היהודים שפגש, בטענה שהיו קשוחים. הוא טען שפיתח תקוות לאחר שראה ערבים ויהודים עובדים ביחד, אולם שחשש שהשנאה בין הקבוצות חזקה מדי ותוביל למלחמה.

בספטמבר 1948, נרשם לבית הספר למשפטים באוניברסיטת וירג'יניה. הוא השתלב במהירות ונבחר לנשיא הפורום המשפטי, שבו אירח נואמים חיצוניים, ביניהם אביו, אחיו, ויליאם אורוויל דאגלס וג'וזף מקארתי. עבודתו על יאלטה מאוחסנת באוצר האוניברסיטה. ב-17 ביוני 1950, נישא לאתל סקאקל בכנסייה הקתולית בקונטיקט, כשאחיו ג'ון הוא השושבין. קנדי סיים את לימודי המשפטים ביוני 1951, ולאחר מכן נסע עם אתל לגריניץ', לבית אביה. בתם קטלין נולדה ב-4 ביולי 1951. בקיץ עבר קנדי את בחינת ההסמכה לעריכת דין. אחיו ג'ון חווה משבר ביחסיו עם אביו, ובמהלך מסע הבחירות לסנאט, ביקש מרוברט לעזור לו לתקן את מערכת היחסים. אביו של קנדי העריך את נכונותו להקריב למען המשפחה.

בספטמבר 1951, נסע לסן פרנסיסקו ככתב כדי לכסות את החתימה על חוזה השלום עם יפן. באוקטובר 1951, נסע לאסיה במשך שבעה שבועות עם אחיו ג'ון (שכבר כיהן אז בבית הנבחרים של ארצות הברית) ועם אחותם פטרישיה. הם הגיעו אל ישראל, הודו, פקיסטן, וייטנאם ויפן. שני האחים לא היו בקשר מיוחד בגלל הפרשי הגילאים ביניהם. הטיול, שנערך בחסות אביהם, חיזק את יחסיהם. הם נפגשו עם ליאקוט עלי חאן, ראש ממשלת פקיסטן, לפני ההתנקשות בו, ועם ראש ממשלת הודו, ג'ווהרלל נהרו.

יועץ לוועדות בסנאט ומסעות בחירות (1951–1960)

מסע הבחירות של ג'ון קנדי לסנאט וג'וזף מקארתי (1952–1955)

רוברט, טד והנשיא ג'ון קנדי מחוץ לחדר הסגלגל ב-1963.

בנובמבר 1951, עבר קנדי עם אשתו ובתו לוושינגטון, כדי לעבוד כעורך דין במחלקת המשפטים של ארצות הברית במחלקה לענייני פלילים. הוא חקר בעיקר חשודים בריגול לטובת הסובייטים. בפברואר 1952 הועבר אל המחוז המזרחי של ניו יורק, בברוקלין, עבור טיפול בתיקי הונאה. הוא התפטר ב-6 ביוני 1952, כדי לנהל את מסע הבחירות של אחיו ג'ון לסנאט מטעם מסצ'וסטס. ניצחונו של ג'ון היה חשוב למשפחה, הפך אותו לדמות לאומית ולמועמד רציני לנשיאות. רוברט הרגיש שבעזרתו לאחיו הצליח לזכות באהדת אביו.

בדצמבר 1952, בעצת אביו, מונה קנדי בידי חבר המשפחה, הסנאטור הרפובליקני, ג'וזף מקארתי, להיות סגן יועץ בוועדת הסנאט לחקירות, אולם הוא לא אהב את גישתו התוקפנית של מקארתי. הוא צבר מוניטין בוועדה, והתפטר ביולי 1953. עד ינואר 1954 לא עסק בעבודה משמעותית.

לאחר שעזר לאביו בוועדה לארגון מחדש של מחלקות הממשל, הצטרף קנדי שוב אל הסנאט כיועץ למיעוט הדמוקרטי בפברואר, 1954. באותו החודש, העמיד לדין רוי כהן, עוזרו של מקארתי, את אני לי מוס, והאשים אותה בחברות במפלגה הקומוניסטית. קנדי חשף שכהן חקר את האישה הלא נכונה וביקש את התיק עליה מה-FBI. ראש ה-FBI ג'ון אדגר הובר מנע ממנו גישה לתיקים. כשהדמוקרטים השיגו רוב בסנאט בינואר 1955, הפך קנדי ליועץ בכיר והיה מעורב בשימועים של מקארתי מול הצבא. קנדי סייע לסנאטורים הדמוקרטים לתקוף את כהן במהלך השימועים, דבר שכמעט גרם לתקרית אלימה ביניהם. קנדי הופיע ברשימת עשרת הצעירים הגדולים של 1954.

עוזר לסטיבנסון ואיגודי העובדים (1956–1960)

קנדי עבד כעוזרו של עדלי סטיבנסון במהלך הבחירות לנשיאות ב-1956, מה שסייע לו להתרגל למסעות בחירות לאומיים, לקראת ניהול מסע הבחירות של אחיו. הוא לכאורה הצביע לדוייט אייזנהאואר. הוא גם היה ציר בוועידה הדמוקרטית הלאומית של 1956 במקום טיפ אוניל, וניסה לסייע לג'ון להתמנות לסגנו של סטיבנסון. מעט לאחר מכן, ניסה להתפייס עם ג'ון אדגר הובר בהוראת אביו. מערכת היחסים ביניהם עלתה על שרטון במהלך כהונתו כתובע כללי.

בין 1957 ל-1959 ייעץ לוועדה של ג'ון ליטל מקללן, שעסקה בנושאי יחסי עבודה. קנדי פיקח על חקירות של עדים, זאת כדי שימשוך אש מצד איגודי העובדים. במהלך כהונתו התעמת עם ג'ימי הופה, נשיא איגוד נהגי המשאיות. הליברלים ביקרו את קנדי בגלל התפרצויות הכעס שלו כלפי אלו שהוגנו בידי התיקון החמישי לחוקת ארצות הברית. הסנאטורים בארי גולדווטר וקארל מונדט התלוננו על המיקוד באיגוד המשאיות, בטענה שקנדי ניסה לחפות על איגודי עובדי המכוניות שתמכו בדמוקרטים. קנדי כתב שלשני הסנאטורים לא היה אומץ כיוון שתקפו אותו רק בעיתונות. בסוף 1959 התפטר מתפקידו כדי להתכונן לניהול מסע הבחירות של אחיו.

מסע הבחירות של ג'ון (1960)

ב-1960, פרסם קנדי ספר מוצלח בשם "האויב מבפנים", בו תיאר את מעשיהם המושחתים של איגודי העובדים שחקר. הספר היה רב מכר ויכול היה להזניק את הקריירה הפוליטית של קנדי, אולם כדי לעזור למשפחתו, החליט קנדי לסייע לאחיו ג'ון להתמודד לנשיאות. בניגוד לתפקידו שמונה שנים קודם לכן, הפעם הוא נאם יותר. הוא דרש ניצחון בכל מחיר, וביקש מפרנקלין רוזוולט הבן לתקוף את יוברט האמפרי ולטעון שהשתמט מהצבא.

מתוך דאגה בנוגע לניצחונו של קנדי, החליטו תומכיו של לינדון ג'ונסון, שגם רץ לנשיאות, לחשוף את עובדת היותו של קנדי חולה במחלת אדיסון. קנדי הגן על אחיו והכחיש זאת. לאחר שהשיג את המועמדות, החליט קנדי למנות את ג'ונסון לסגנו. תומכי קנדי לא אהבו את הרעיון ורוברט ניסה לשכנע את ג'ונסון לסרב להצעה, מה שהוביל ליריבות גדולה ביניהם. עוד לפני כן היחסים ביניהם לא היו טובים, כשרוברט ראה את ג'ונסון כאיום לשאיפותיו של אחיו. עם זאת, הסכים ג'ונסון להתמנות לסגנו של ג'ון.

קנדי ניסה להסתיר את הדת הקתולית של אחיו במהלך הבחירות המקדימות, ובבחירות הכלליות הפך לתקיף יותר בנוגע לנושא. נאומו של קנדי בספטמבר, בו דרש את הפרדת הדת מהמדינה, הרגיע את החששות. כעבור חודש, שחרר קנדי את מנהיג התנועה לזכויות האזרח מרטין לותר קינג מכלאו באטלנטה. קנדי דיבר עם המושל ארנסט ונדיור ועם השופט שכלא את קנדי.

התובע הכללי של ארצות הברית (1961–1964)

לאחר היבחרו של ג'ון קנדי ב-1960, מינה את אחיו לתפקיד התובע הכללי. הבחירה נחשבה על ידי רבים כשנויה במחלוקת, ועיתון הניו יורק טיימס טען שרוברט לא מנוסה ולא מתאים לתפקיד. לא היה לו ניסיון בבתי משפט מחוזיים או ממשלתיים, והנשיא התבדח וטען שרק ניסה לתת לו ניסיון משפטי לפני שיעסוק בעריכת דין. עם זאת, היה לקנדי ניסיון במאבק בפשע המאורגן.

לפי בובי בייקר, מזכיר הרוב בסנאט ותלמידו של לינדון ג'ונסון, הנשיא הנבחר לא רצה למנות את אחיו לתפקיד, אולם אביהם היה זה שלחץ עליו. בשם ג'ונסון, לחץ בייקר על הסנאטור ריצ'רד ראסל לאשר הצבעה קולית על מינויו של קנדי בינואר 1961, בגלל סיכוייו החלשים של קנדי להיבחר.

קנדי בחר בסגנים ובצוות מעולה, ביניהם ביירון וייט וניקולס קצנבך.

קנדי היה אדם חזק בממשלו של אחיו: מלבד העובדה שניהל את מסע הבחירות והיה התובע הכללי, הוא שלט במינויים הפוליטיים והיה היועץ של אחיו. הוא נחשב לאחד מהתובעים הכלליים החזקים והמשפיעים ביותר. הוא היה היועץ הקרוב ביותר לאחיו והיה האדם השני בממשלו של אחיו.

הנשיא טען שהוא יכול לסמוך על אחיו שיבצע את המטלות, וטען שהוא מצוין בארגון.

ברלין

כאחד מיועציו הקרובים של הנשיא, מילא קנדי תפקיד חשוב בטיפול במשבר ברלין. בעזרת קשריו עם המרגל הסובייטי גיאורגי בולשקוב, מילא תפקיד חשוב בדיפלומטיה בין שתי המדינות. הקשר אפשר לו לכנס את ועידת וינה ביוני 1961, ולהרגיע את המתיחות בצ'ק פוינט צ'ארלי באוקטובר.

משימה דיפלומטית באינדונזיה

בפברואר 1962 ביקר רוברט קנדי באינדונזיה, בניסיון למנוע את ה"עימות" בין אינדונזיה למלזיה^[1], ובניסיון לתווך בין אינדונזיה להולנד כדי למנוע את חדוש הלחימה במערב גינאה החדשה בזמן שבאותו חודש הייתה שם הפסקת אש זמנית. הנסיעה לא הניבה את ממוש רצונו בשתי המטרות. רק ביולי-אוגוסט, 1962 הצליח אחיו, הנשיא ג'ון קנדי להביא את נציגי אינדונזיה והולנד למשא ומתן שהניב הסכם ששם קץ ללחימה. בינתיים, ב-2 ביולי הצליח ג'ון קנדי לדאוג לשחרורו של הטיס האמריקני אלאן לורנס פופ(אנ'), ממאסר, בתמורה ל 10 מטוסי הרקולס C-130^[2]. פופ נדון למוות באינדונזיה בעוון רצח 17 חיילים ו-6 אזרחים בהפציצו תהלוכה נוצרית בעיר אמבון בשנת 1958. פופ הסתנן אל תחומה האווירי של אינדונזיה במטוס שהמריא מהפיליפינים במשימה חתרנית של ה-CIA שמעולם לא הוצהרה קודם לכן, ונועדה לערער את משטרו של סוקרנו. פופ נטש את מטוסו, נפצע ונלכד. משפטו חשף את מעורבות ה-CIA במרד פרמסטה (אנ'), וסיפק לסוקרנו צידוק לטענותיו בנאומו: "והיו שהגיעו מהפיליפינים", שזרים מעורבים בניסיון להדיחו מהשלטון באינדונזיה.

פשע מאורגן ואיגודי העובדים

כתובע הכללי, לחם קנדי מול הפשע המאורגן והמאפיה, ונכנס לעימותים עם ראש ה-FBI, ג'ון אדגר הובר. מספר ההרשעות של פושעים עלה בשמונה מאות אחוזים בכהונתו. קנדי ניסה לגרום ל-FBI לזנוח את המאבק בקומוניזם לטובת מאבק בפשע מאורגן. קשריו עם אחיו אפשרו לו לגבור על הובר במאבק. הובר לא אהב את קנדי, בעיקר מפני שלא הצליח לשלוט בו.

הוא ניסה לתבוע את ג'ימי הופה, נשיא איגוד נהגי המשאיות, בגלל שחיתותו. הטינה ביניהם הובילה להאשמות של הופה שקנדי רודף אחריו באופן אישי. ב-7 ביולי 1961, לאחר היבחרו מחדש של הופה לנשיאות האיגוד, טען קנדי שהתיק של הממשלה נגדו לא השתנה. כעבור שנה, הודלף שהופה טען בפני פעיל שגירש את קנדי באופן פיזי ממשרדו. ב-1964, נעצר הופה על מתן שוחד למושבעים. לאחר שגילה על הרשעתו של הופה, בירך קנדי את שלושת התובעים.

זכויות האזרח

ב-1961 התחייב קנדי לזכויות האזרח מטעם הממשל. הוא הביע תמיכה בפסק דין בראון נגד מועצת החינוך ותמך בביטול ההפרדה הגזעית מסיבות חוקיות.

במאי 1961, טען קנדי שבתוך שלושים או ארבעים שנים ייבחר אדם שחור לנשיאות. משפחתו תמכה בברק אובמה ב-2008.

בפברואר 1962, הציג ג'ון אדגר הובר, שראה במרטין לותר קינג, מנהיג התנועה לזכויות האזרח, כפורע חוק ואויב המדינה, האשמות כלפי קינג וטען שעוזריו הקרובים היו קומוניסטים. הובר צותת לשיחותיו של קינג. קנדי ביקש מקינג להיפטר מהעוזרים החשודים, אולם קינג סירב. באוקטובר 1963, הסמיך קנדי את ה-FBI לצותת לקינג למשך חודש, אולם הובר הרחיב את הצו. ההליך נמשך עד ליוני 1966 ונחשף כמה ימים לפני מותו של קנדי.

קנדי המשיך לתמוך בזכויות האזרח, ניסה לסייע לקינג במעצריו ותבע פוליטיקאים מושחתים מהדרום. במהלך כהונתו, פעל למען ביטול ההפרדה הגזעית במוסדות הממשלתיים, דרש העסקת שחורים ותקף את סגן הנשיא ג'ונסון שלא ביטל את ההפרדה הגזעית אצלו. עם זאת, הציתות לקינג הוביל ליחסים מתוחים בין משפחת קנדי ובין פעילי זכויות האזרח.

רוברט היה היוזם של רוב השיפורים בנושאי זכויות האזרח במהלך ממשל קנדי. הוא התעקש שקנדי ינאם לאומה בנושא.

קנדי פעל בתגובה למאמצי פעילי זכויות האזרח להסיע אוטובוסים משולבים גזעית בדרום. לאחר שפצצה הוטמנה באוטובוס, שלח קנדי את יועציו לשמור על האוטובוסים. הוא נתן להם אישורים מיוחדים להסיע את האוטובוסים.

לאחר התקפה על כנסייה בפטיסטית באלבמה בה היו קינג ותומכיו, טלפן קנדי אל קינג וביקש ממנו לא לעזוב את הבניין עד לאבטחת האזור. קינג הודה לקנדי על כך ששלח חיילים להגן עליו.

ניסיונותיו לטפל בנושא הגזעי נקשרו לוועידה עם ניקיטה חרושצ'וב ושארל דה גול. הוא האמין שמהומות גזעיות יפגעו בנשיא. עם זאת, מנהיגי זכויות האזרח החשיבו אותו לפשרן מדי. בניסיון להבין את השחורים, נפגש במאי 1963 עם משלחת שחורה בהנהגת ג'יימס בולדווין.

בספטמבר 1962, שלח חיילים כדי לאפשר לתלמיד שחור להירשם לאוניברסיטת מיסיסיפי. הוא קיווה שהמושל יאפשר הרשמת שחורים לאוניברסיטאות ודאג מעימותים. הנשיא קנדי נאלץ לשלוח חיילים לאזור לאחר שאלימות פרצה. אולם קנדי המשיך להתעקש על זכותם של תלמידים שחורים להירשם לאוניברסיטאות. הוא החל שיתוף פעולה עם מנהיגי תנועת זכויות האזרח, ועבד יחד עם קנדי וג'ונסון כדי לנסח את חוק זכויות האזרח. בין דצמבר 1961 לדצמבר 1963, הרחיב את המחלקה לזכויות האזרח בשישים אחוזים.

תעשיית הפלדה

קנדי השתמש בכוחו כדי להשפיע על תעשיית הפלדה לא להעלות מחירים. וול סטריט ג'ורנל תקף את מדיניותו וטען שפעל בכוח כדי להשיג את המטרה. נטען שקנדי הפר את חירויות האזרח.

עונש מוות

במהלך כהונת אחיו כנשיא, ביצע הממשל את עונש המוות האחרון ב-1963 וקנדי, כתובע הכללי, ייצג את הממשלה.

ב-1968, תמך קנדי בחוק שהיה אמור לבטל את עונש המוות.

קובה

לבקשת אחיו, פיקח קנדי על פעילות ה-CIA נגד פידל קסטרו לאחר הפלישה למפרץ החזירים. הוא גם סייע לפתח את האסטרטגיה לביצוע סגר ימי על קובה במהלך משבר הטילים בקובה במקום פעולה צבאית שהייתה מובילה למלחמה גרעינית. קנדי היה ניצי יחסית ובהתחלה תמך בפעולה צבאית, אולם לאחר מכן העדיף להרגיע את האזור.

היסטוריונים התווכחו האם האחים ידעו על תוכניות של ה-CIA לרצח קסטרו. אחרים טענו שה-CIA פעל על דעת עצמו.

מסמכים ששוחררו לציבור ב-2007 חשפו שלפני הפלישה למפרץ החזירים, הסמיך קנדי עצמו ניסיון התנקשות. אולם אחרים טענו שקנדי הנחה את ה-CIA לבטל כל ניסיון להתנקש בקסטרו. לאחר מכן היה מעורב בתוכניות להפלת קסטרו.

במהלך משבר הטילים בקובה הצליח קנדי לרסן את הניצים בממשלה. הוא השפיע על אחיו והוביל אותו למדיניות של סגר ימי על קובה. הוא נפגש עם חברי הממשלה הסובייטית ומנע מלחמה גרעינית^[3].

בלילה האחרון של משבר הטילים, אמר הנשיא קנדי: "תודה לאל על בובי".

ההתנקשות בנשיא ג'ון קנדי

במהלך רצח קנדי ב-22 בנובמבר 1963, היה רוברט בביתו עם עוזריו ממחלקת המשפטים, כשג'ון אדגר הובר התקשר לבשר לו על החדשות. לפני שיכול היה לשאול שאלות, ניתק הובר. קנדי טען שהובר נהנה לספר לו את החדשות. לאחר מכן נודע לו על מות אחיו. מעט לאחר מכן טלפן למקג'ורג' באנדי בבית הלבן, וביקש ממנו להחליף מנעולים לתיקיות של הנשיא. הוא ציווה על השירות החשאי לפרק את מערכת ההקלטה הסודית בחדר הסגלגל. לאחר מכן שאל את ראש ה-CIA האם היה מעורב במותו של אחיו.

קנדי עצמו טען שחשב שהוא המטרה להתנקשות ולא אחיו. בימים לאחר ההתנקשות, כתב לשני ילדיו וטען שכבני המשפחה הבוגרים יש להם אחריות לזכור את דודם. בהתחלה התנגד לדרישתה של ג'קלין לסגור את ארון הקבורה, אולם לאחר שראה את הגופה שינה את דעתו.

מנהיגי המפלגה הדמוקרטית ביקשו מקנדי להציג סרט על אחיו בוועידה הדמוקרטית הלאומית של 1964. כשהגיע לנאום, הקהל, מנהיגי המפלגה, הנבחרים והצירים הריעו לו במשך עשרים ושתיים דקות. הוא נאם בנוגע לחזונו של אחיו בנוגע למפלגה, ואז ציטט מרומיאו ויוליה, לבקשת ג'קלין:

ועת ימות, קחהו בידיך וקרע אותו לכוכבים קטנים, וכה יאירו באורו פני השמים שהעולם הן יתאהב בלילה ולא עוד יסגוד לשמש זוהר.

— רוברט קנדי בוועידה הדמוקרטית הלאומית של 1964

החקירה של ועדת וורן קבעה שהנשיא נרצח בידי לי הארווי אוסוולד שפעל לבדו. ב-27 בספטמבר 1964, הודיע קנדי שלדעתו אוסוולד הוא הרוצח היחידי. הוא שיבח את הוועדה על פעילותה. עם זאת, נטען שבפרטיות ביקר את הדו"ח אבל לא רצה לפתוח את הנושא מחדש. בנו טען שאביו האמין שהוועדה ביצעה עבודת טיוח.

הרצח השפיע מאוד על קנדי והוא שקע לדיכאון.

מועמד לתפקיד סגן הנשיא

לאחר ההתנקשות באחיו, הפיכתו של לינדון ג'ונסון לנשיא ופינוי תפקיד סגן הנשיא, נחשב קנדי למועמד לסגנו של ג'ונסון ב-1964. רבים קראו לו להתמודד בשם אחיו, וסקרים הראו על תמיכה ברעיון. מספר התומכים בו השתווה כמעט לתומכי ג'ונסון.

למרות האהדה כלפיו במפלגה, לא רצה הנשיא ג'ונסון שקנדי יתמודד איתו. שני האנשים שנאו אחד את השני מאז שנפגשו ב-1953, וכהונתו של קנדי כנשיא רק החמירה את המצב. ג'ונסון בחר ביוברט האמפרי לסגנו.

בריאיון לאחר כהונתו, טען ג'ונסון שקנדי התנהג כאילו הוא היה זה שנועד להגשים את חלומותיו של אחיו, ושלא חיכה לתורו. ג'ונסון טען שרבים רצו אותו בתור סגנו, אולם הוא לא רצה זאת כדי להיבחר בזכות עצמו.

ביולי 1964, הודיע ג'ונסון רשמית שאף חבר קבינט לא יוכל להתמודד איתו כדי שיישארו בתפקידם. בתגובה לכך, נשלחו מכתבים זועמים אל ג'ונסון ואל אשתו, ליידי בירד, בכעס על כך שקנדי אינו מתמודד. מתוך דאגה שהוועידה תבחר בקנדי, ציווה ג'ונסון על ה-FBI לעקוב אחרי קנדי ולוודא שלא יוכל לנאום עד לאחר שהאמפרי ייבחר לסגנו.

הסנאט (1965–1968)

הבחירות ב-1964

תשעה חודשים לאחר ההתנקשות באחיו, התפטר קנדי מהקבינט כדי להתמודד על מקום בסנאט מטעם ניו יורק. הוא הכריז על מועמדותו ב-22 באוגוסט 1964, יומיים לפני הוועידה הדמוקרטית הלאומית. הוא שקל לרוץ מאז תחילת האביב, אולם גם שקל לעזוב את הפוליטיקה לאחר שביוני, נפצע אחיו טד בהתרסקות מטוס. התגובה החיובית שקיבל באירופה שכנעה אותו להישאר. בנסיעותיו לגרמניה ולפולין, זכה לאהדה רבה מצד האירופאים שאהבו את אחיו. הוועדה הדמוקרטית של ניו יורק אישרה את מועמדותו ב-1 בספטמבר, גם אם בחוסר רצון. למרות יחסיהם הקשים, תמך ג'ונסון בקנדי. יריבו במירוץ לסנאט ב-1964 היה הסנאטור הרפובליקני המכהן, קנת קיטינג, שניסה להציג את קנדי כטרמפיסט שבא מחוץ לניו יורק. קנדי תקף את קיטינג וטען שלא עשה שום דבר משמעותי בכהונתו. בנובמבר ניצח קנדי, בעיקר בזכות ניצחונו הגדול של ג'ונסון בניו יורק.

כהונתו

קנדי משך תשומת לב עוד מתחילת כהונתו בקונגרס. חמישים סנאטורים צפו בנאומו בנוגע לפירוק גרעיני ביוני 1965. עם זאת, היה מדובר בפיחות במעמדו: מיועצו הקרוב של הנשיא הוא הפך לאחד ממאה סנאטורים, והוא עצמו היה פחות נלהב מחקיקת חוקים. באותו הזמן כרת ברית עם הסנאטור פרד רוי האריס. אחיו הצעיר טד היה סנאטור ותיק ועזר לאחיו בסנאט, מה שסייע למערכת היחסים ביניהם. קנדי עסק במרץ בנושאים שהדאיגו אותו. הוא נאם נאומים רבים אולם הסנאטורים האחרים לא אהבו את כנותו^{[דרושה הבהרה]}.

בסנאט, תמך קנדי בפיקוח על נשק. במאי 1965, תמך בהצעתו של ג'ונסון להגביל את מכירות הנשק. הוא הזכיר את אלפי מקרי המוות שהתרחשו בשל אי פיקוח על נשק והודיע שהחוק יוכל לחסוך הרבה מקרי מוות. לאחר מכן טען שיש להגביל קטינים, פושעים וחולי נפש משימוש באקדחים.

קנדי והסגל שלו ניצלו את שנתו הראשונה בסנאט רק כדי להציע תיקונים לחוקים קיימים. ב-1966 ו-1967 הם פעלו בצורה ישירה יותר, שגרמה לזעם מצד ממשל ג'ונסון. עם זאת, תמך קנדי בתוכניות החברה הגדולה של הנשיא ג'ונסון. מעל שישים אחוז מהצבעותיו היו לטובת ג'ונסון.

ב-8 בפברואר 1966, ביקש קנדי שארצות הברית תתחייב שלא תהיה המדינה הראשונה שתשתמש בנשק גרעיני מול מדינות שאין להן, בטענה שסין כבר התחייבה ושברית המועצות גם רמזה שתהיה מוכנה לכך.

ביוני 1966, ביקר בדרום אפריקה עם אשתו, אתל, וכמה עוזרים. מעט פוליטיקאים העזו להתערב בפוליטיקה הדרום אפריקאית באותה הנקודה. בנאומו התנגד קנדי לדיכוי אוכלוסיית הילידים, וזכה לתמיכת האוכלוסייה השחורה. בנאום מפורסם שאל קנדי מה היה קורה אם אלוהים היה אדם שחור, והיה פוגש אנשים שהתייחסו בשנאה לשחורים.

באוניברסיטת קייפ טאון, נאם נאום שחלקו חקוק על מצבתו: "כל פעם שאדם נלחם על אידיאל, או שהוא מנסה לשפר את חייהם של אחרים, או פועל נגד אי צדק, הוא שולח אדווה קטנה של תקווה".

ב-28 בינואר 1967, נסע קנדי לעשרה ימים לאירופה, פגש את הרולד וילסון בלונדון וייעץ לו להגיד לנשיא ג'ונסון שהמלחמה בווייטנאם שגויה. כשחזר לארצות הברית, תקפו אותו העיתונאים ושאלו אם שיחותיו פגעו ביחסי החוץ.

במהלך כהונתו כסנאטור, סייע בהקמת פרויקט לשיקום שכונות עוני בניו יורק. היה לו קשה לקבל תמיכה מצד הנשיא ג'ונסון לתוכנית. קנדי טען שחברי ממשל ג'ונסון התנגדו לתוכנית מסיבות פוליטיות. בנוסף ביקר באזור הדלתא של מיסיסיפי כחבר בוועדה של הסנאט לבחינת תוכניות המלחמה בעוני. שם ראה ילדים עניים חיים בתת-תנאים." הוא ביקש להביא את העניים לוושינגטון כדי לקדם חוקים לטיפול בעוני.

קנדי עבד בוועדת יחסי העבודה בסנאט בתקופה בה עובדי החקלאות דרשו זכויות עובדים. לאחר שראה את מצבם של העובדים, הוא החליט שהם מנוצלים ושיש להגן עליהם.

כסנאטור, היה אהוד בקרב שחורים ובקרב מיעוטים, כולל אינדיאנים ומהגרים. הוא נאם בשם הקבוצות המוחלשות, וזכה לתמיכת התנועה לזכויות האזרח ולוחמי הצדק החברתי. הוא דרש מהמפלגה הדמוקרטית לפעול נגד אפליה. הוא תמך בביטול ההפרדה הגזעית באוטובוסים, באינטגרציה בכל מוסדות הציבור, בחוק זכות ההצבעה ובתוכניות נגד העוני שמטרתם הייתה לשפר את החינוך, את ההזדמנויות התעסוקתיות ולספק ביטוח בריאות. הוא דרש מיקוד בזכויות האדם במדיניות החוץ.

וייטנאם

ממשל קנדי תמך במעורבות האמריקנית בדרום מזרח אסיה ובעוד חלקים בעולם כחלק מהמלחמה הקרה, אולם קנדי עצמו לא היה מעורב בשיחות לגבי מלחמת וייטנאם כשהיה התובע הכללי. לפני שבחר להתמודד לסנאט, רצה להיות השגריר בדרום וייטנאם. כשנכנס לסנאט, שמר לעצמו את חילוקי הדעות שלו עם הנשיא ג'ונסון בנושאי המלחמה. הוא תמך באחיו, אולם לא תמך בכניסה קרקעית לווייטנאם. הוא לא אהב את ההפצצות בצפון וייטנאם שהחלו בפברואר 1965, אולם לא רצה להתנגד לנשיא. באפריל, כבר תמך בהפסקת ההפצצות, וג'ונסון טען שקנדי השפיע על החלטתו להפסיק את ההפצצות באופן זמני במאי. קנדי הזהיר את ג'ונסון בתחילת 1965 משליחת חיילים לווייטנאם, אולם ג'ונסון בחר להקשיב ליועצים שלו. ביולי, לאחר שהתחייב להכניס מספר גדול של חיילים לווייטנאם, קרא קנדי למשא ומתן.

באפריל 1966, נפגש עם האחראי על ביטחון במחלקת המדינה כדי לדון בנושא שחרור שבויי המלחמה בווייטנאם. הוא רצה ללחוץ על ממשל ג'ונסון לפעול, אולם ג'ונסון סירב לדון עם הווייט קונג. ב-29 ביוני, התנגד קנדי להחלטתו של ג'ונסון להמשיך עם ההפצצות, אולם נמנע מלבקר את המלחמה או את הנשיא כדי לא לפגוע במועמדים הדמוקרטים בבחירות אמצע הכהונה. באוגוסט התברר שהציבור, שהתעייף מהמלחמה, אהד את קנדי יותר מג'ונסון בגלל ניסיונותיו לסיים את המלחמה.

בתחילת 1967, נסע קנדי לאירופה, ושוחח על וייטנאם עם מנהיגים ודיפלומטים. למחלקת המדינה הודלף שהוא דיבר על שלום והתנגד למדיניות ג'ונסון. ג'ונסון נפגש עם קנדי וטען שהוא חותר תחתיו. קנדי טען שזהו אינטרס של האירופאים להפסיק את ההפצצות ולהתחיל במשא ומתן, דבר אליו ג'ונסון סירב. ב-2 במרץ, פרסם קנדי תוכנית בת שלושה סעיפים לסיום המלחמה, שכללה הפסקת ההפצצות ונסיגה של הכוחות האמריקניים והצפון וייטנאמיים מדרום וייטנאם. מזכיר המדינה, דין ראסק, דחה את התוכנית מפני שהאמין שצפון וייטנאם לא תסכים לה. ב-26 בנובמבר האשים את ממשל ג'ונסון בשינוי מדיניות אחיו בווייטנאם. הוא טען שניסיון אמריקני לחיסול הקומוניזם בווייטנאם הוא אינו מוסרי.

ב-8 בפברואר 1968, נאם קנדי בשיקגו וביקר את ממשלת סייגון על שחיתותה. הוא טען שהמלחמה לא תשפיע על עתיד אסיה. ב-14 במרץ, נפגש עם קלארק קליפורד, מזכיר ההגנה, בפנטגון. קליפורד טען שקנדי הבטיח לא להתמודד מול ג'ונסון בתוך המפלגה הדמוקרטית אם זה ישנה את מדיניותו בווייטנאם. ב-1 באפריל, לאחר שהפסיק ג'ונסון את ההפצצות, טען קנדי שמדובר בצעד לקראת השלום. עם זאת, הוא המשיך בהתמודדותו כיוון שג'ונסון פרש. ב-1 במאי, טען קנדי שהעיכוב בשיחות השלום מוביל לאובדן חיים ופוגע בקידום תוכניות הפנים. מאוחר יותר באותו החודש קרא למלחמה "שגיאה". בריאיון ב-4 ביוני, שעות לפני שנורה, המשיך קנדי לתמוך בשינוי מדיניות בנושא המלחמה.

מועמד נשיאותי

ערך מורחב – הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1968

מסע הבחירות של קנדי החל ב-16 במרץ 1968, כשהכריז על מועמדותו מול לינדון ג'ונסון. לאחר הכרזתו של ג'ונסון ב-31 במרץ שלא יתמודד מחדש, עדיין נאלץ קנדי להתמודד מול שני מועמדים אחרים: יוג'ין מקארתי, וסגן נשיא ארצות הברית יוברט האמפרי. האמפרי נכנס למירוץ לאחר פרישתו של ג'ונסון, אולם קנדי ומקארתי נותרו מבקרי ממשל ג'ונסון. באביב 1968, ערך קנדי מסע בחירות ברחבי המדינה. הוא היה פעיל במיוחד באינדיאנה, נברסקה, אורגון, דקוטה הדרומית, קליפורניה ובוושינגטון די. סי.

הכרזה

קנדי נכנס לבחירות המקדימות באיחור. יועציו הפוליטיים לחצו עליו לפעול מהר. קנדי ידע שיהיה לו קשה לנצח את ג'ונסון, אולם הוא לא פסל את ההתמודדות. הסנאטור יוג'ין מקארתי הכריז על כוונתו להתמודד מול ג'ונסון ב-30 בנובמבר 1967. מעט לאחר מכן, טען קנדי בפני הסנאטור ג'ורג' מקגוורן שהוא מודאג בנוגע להתחייבות שלו לתמוך במקארתי. במסיבת עיתונאים ב-30 בינואר שוב הכריז קנדי שאינו מתכוון לרוץ, אולם שינה את דעתו כעבור כמה שבועות.

בתחילת פברואר 1968, לאחר מתקפת טט בווייטנאם, קיבל קנדי מכתבים מתומכיו שדרשו ממנו להישאר נאמן למורשתו של אחיו. ב-29 בפברואר, פורסם דו"ח לגבי המהומות הגזעיות שהתרחשו בקיץ. הוועדה האשימה את הגזענים במהומות, אולם ממשל ג'ונסון סירב לנקוט בצעדים. קנדי חשש ממדיניותו של ג'ונסון ומעוד כהונה שלו. חבריו היו חלוקים: אשתו אתל תמכה בהתמודדות, ואילו אחיו טד התנגד לכך. טד כן תמך בקנדי ברגע שזה נכנס למירוץ.

בסוף פברואר ובתחילת מרץ, החליט קנדי להתמודד. ב-10 במרץ, נסע לקליפורניה כדי להיפגש עם פעילי זכויות אזרח ששבתו רעב. בדרכו לקליפורניה, הוא הודיע לעוזרו שהתכוון לרוץ ושיש להוציא את מקארתי מהמירוץ. בסוף השבוע לפני הפריימריז בניו המפשייר, אמר קנדי לעוזריו שירוץ אם מקארתי יפרוש. קנדי הסכים לבקשתו של מקארתי להכריז על התמודדותו רק לאחר הבחירות המקדימות. ב-12 במרץ ניצח ג'ונסון בניו המפשייר בהפרש קטן, כשמקארתי משיג 42% מהקולות. היה ברור שמקארתי יסרב לפרוש. קנדי החליט להכריז על מועמדותו.

ב-16 במרץ, הכריז קנדי על מועמדותו, והבהיר שהוא מתמודד לא נגד ג'ונסון אלא למען המדינה. קנדי הכריז על מועמדותו בחדר בו אחיו הכריז על מועמדותו ב-1960. תומכי מקארתי תייגו את קנדי כאופורטוניסט. הם טענו שנכנס למירוץ רק לאחר שמקארתי חשף שג'ונסון פגיע, ובנוסף, שמקארתי היה זה שהגיע לו לקבל את קולות מתנגדי המלחמה, שכן הוא יצא נגד ג'ונסון קודם. הדמוקרטים הליברלים היו בטוחים שמועמדותו של קנדי תפלג את הקול המתנגד למלחמה עם מקארתי.

ב-31 במרץ, הכריז ג'ונסון שהוא לא יתמודד בבחירות. הוא פרש בנאום בו הכריז על הפסקת ההפצצות בווייטנאם ועל שיחות שלום עם צפון וייטנאם. סגן הנשיא יוברט האמפרי, שהיה תומך באיגודי עובדים ובזכויות האזרח, נכנס למירוץ ב-27 באפריל, בתמיכה מצד הממסד- חברי הקונגרס, ראשי העיריות, המושלים ואיגודי העובדים. האמפרי אמנם איחר את המועד להירשם לבחירות המקדימות, אולם התמיכה מצד המפלגה סייעה לו להשיג את הצירים מהמדינות שלא נערכו בהן בחירות. קנדי, לעומתו, תכנן לזכות במועמדות בעזרת הפגנת התמיכה בו מצד הבוחרים. מנהיגי המפלגה הדמוקרטית יכלו להשפיע על בחירת הצירים, וקנדי רצה לשכנע אותם בעזרת ניצחונות. האסטרטגיה עבדה לאחיו שניצח את האמפרי בבחירות במערב וירג'יניה.

קנדי נאם את נאום הבחירות הראשון שלו ב-18 במרץ באוניברסיטת קנזס, בה נקבעה לו הרצאה לכבוד מושל קנזס לשעבר, הרפובליקני אלף לנדון. קנדי משך 14,500 סטודנטים לשמוע אותו. הוא התנצל על טעויותיו ותקף את מדיניותו של הנשיא ג'ונסון. הוא טען שהיה מעורב בהחלטות, ובחלקן היו החלטות שגויות. מאוחר יותר נאם בפני 19,000 איש, וטען שהוא רץ לנשיאות כדי לאחות את הקרעים במדינה. מקנזס, נסע כדי לערוך מסע בחירות באינדיאנה, בוושינגטון, בנברסקה, באורגון, בדקוטה הדרומית ובקליפורניה.

עמדותיו

קנדי הדגיש שוויון גזעי, צדק חברתי, מדיניות חוץ פייסנית, ביזור העוצמה ושיפור חברתי. הוא זיהה את הצעירים האמריקנים כעתידה של החברה.

מדיניותו לא הייתה אהודה בקרב הקהילה העסקית. הם ידעו שהוא ייאלץ להעלות מיסים כדי לממן את תוכניותיו החברתיות. בנאום בפני בית הספר לרפואה באינדיאנה, כשנשאל מאין ישיג את הכסף עבור התוכניות, אמר לתלמידי הרפואה שעמדו להרוויח כסף רב בתפקידם, "מכם".

קנדי נאם גם בפני קהילות שלא היו אמורות לתמוך בו. הוא נאם בפני קהל באלבמה וטען שיש לדבר עם כל האמריקנים. התעוררה שנאה גדולה כלפיו באזורים, וסגנו של ראש ה-FBI טען שהוא רוצה שמישהו ירה בו ויהרוג אותו.

חוק וסדר

ב-1968, היה מוכן לתמוך קנדי בחוק נגד עונש המוות. הוא טען שיהיה אפשר לפעול נגד הפשיעה בעזרת יותר עבודות והזדמנויות חינוכיות.

הזדמנות תעסוקתית ורפורמה ברווחה

קנדי טען ששיתוף פעולה בין הממשלה למגזר העסקי תקטין את מחירי הדיור ואת המחסומים בפני תעסוקה. הוא טען שיש למקד את מדיניות הרווחה בסיוע לחקלאים ובשיפור האשראי.

מלחמת וייטנאם

קנדי לא תמך בנסיגה מיידית מדרום וייטנאם. הוא תמך בחיזוק צבא דרום וייטנאם וחיסול השחיתות בממשלת דרום וייטנאם. בנוסף תמך בשלום בין הצפון לדרום.

רפורמה במס

קנדי תמך בחקיקה שתמנע פרצות מס.

מסע הבחירות

ב-1968, הצליח קנדי בארבע מדינות בבחירות המקדימות: אינדיאנה, נברסקה, דקוטה הדרומית וקליפורניה. בנוסף ניצח בוושינגטון הבירה. מקארתי ניצח בשש מדינות: ויסקונסין, פנסילבניה, מסצ'וסטס, אורגון, ניו ג'רזי ואילינוי. כשהתמודדו זה מול זה, ניצח קנדי בשלוש מערכות (אינדיאנה, נברסקה וקליפורניה) ומקארתי באחת (אורגון).

סקרים

סקר מסתיו 1965 חשף ש-72% מהציבור האמין ברצונו של קנדי להיות נשיא, ו-40% מהעצמאיים ו-56% מהדמוקרטים תמכו בו. סקרים מאוגוסט 1966 חשפו שרק שני אחוזים מהדמוקרטים ו-14% מהעצמאיים העדיפו אותו על ג'ונסון. סקר מסוף מרץ שפורסם מעט לפני כניסתו למערכה חשף שהוביל על ג'ונסון ברוב של 44% לעומת 41%. סקר מתחילת אפריל חשף שהוביל על מקארתי ב-26% באינדיאנה, 46% לעומת 19%. סקר נוסף באפריל חשף שהוביל על מקארתי עם תמיכה של שלושה רבעים, אולם שרבים מהציבור חשבו שלא היה אמין וגם שהיה קשוח מדי. סקר מ-28 באפריל שם אותו במקום השני מבחינת מועמדים דמוקרטיים מועדפים עם 28% תמיכה, כשהאמפרי עם 25% ומקארתי עם 33%. ב-26 במאי חשף סקר שעשרים ושבעה צירים מפילדלפיה יתמכו בהאמפרי ואחד בלבד בקנדי. סקר מ-2 ביוני חשף ש-19% מהנציגים הדמוקרטיים המחוזיים תומכים בקנדי, לעומת 67% בהאמפרי ו-6% למקארתי. סקר מ-3 ביוני חשף שהוביל על מקארתי בהפרש של תשעה אחוזים בקליפורניה, עם 39% לעומת 30%. למחרת היום, חשפו הסקרים שקנדי הוביל בשבעה אחוזים.

הבחירות באינדיאנה

ב-27 במרץ 1968, הכריז קנדי על כוונתו להתמודד מול מקארתי באינדיאנה. יועציו לא רצו זאת מפני שחזו מאבק צמוד. למרות זאת, נסע לאינדיאנפוליס למחרת היום ונרשם לבחירות. בנאום טען שהמדינה חשובה מאוד למערכת הבחירות שלו.

ב-4 באפריל, החל קנדי את מסע הבחירות שלו. הוא נאם נאומים באוניברסיטאות. בנאומו טען שמערכת הבחירות היא גורלית בנוגע לגורלה של המדינה ושעל הציבור לבחור נכון. בנוסף הביע את דאגתו מהעוני, הרעב, האלימות, הפיתוח הכלכלי ומדיניות החוץ. הוא טען שלאמריקנים יש "מחויבות מוסרית, ושעליהם לנסות להבין אחד את השני וללכת קדימה יחד.

לאחר שסיים את נאומו, טס לאינדיאנפוליס. כשהגיע לשם נודע לו על הירצחו של מרטין לותר קינג. מאוחר יותר באותו הערב, נאם נאום קצר בנושא בפני קהל בשכונה שחורה. הוא קרא לקהל להתנהג בחמלה. לאחר שנכח בלוויה של קינג, חזר למסע הבחירות. הוא משך קהל רב לראות אותו. ב-10 באפריל חזר למסע הבחירות.

קנדי קיבל עצות לנאום נגד אלימות ומהומות, להדגיש את ניסיונו כתובע הכללי, ולקדם שיתוף פעולה בין הממשלה למגזר הפרטי. בנוסף נדרש להתנגד למלחמת וייטנאם ולדרוש להשתמש בכספים שהושקעו בה למדיניות פנים. כדי למשוך את המצביעים השמרנים באינדיאנה, נאלץ קנדי לנאום בצורה פחות אגרסיבית.

קנדי נאם לפני ועדת הנדל"ן של אינדיאנפוליס ב-2 במאי, ותמך בסיוע למגזר הפרטי במקום במעורבות ממשלתית. בנאומו טען שהכלכלה תתאושש לאחר סיום המלחמה.

בימים לפני הבחירות באינדיאנה, התרחש קרב בין קנדי, מקארתי, והמושל רוג'ר ברניגן. ברניגן היה המועמד המקומי שתמך בג'ונסון. הוא נחשב ליריב חזק בעל יכולת השפעה על שבעת אלפים משרות ברחבי המדינה. ברניגן ערך מסע בחירות בכל תשעים ושניים המחוזות, ואילו מקארתי התמקד בערים הקטנות ובאזורים הכפריים. קנדי הצליח לצבור תנופה כשביקר במרכז ובדרום אינדיאנה ב-22 וב-23 באפריל.

הבחירות התרחשו ב-7 במאי: קנדי ניצח עם 42% מהקולות. ברניגן השיג 31% מהקולות, ומקארתי 27% בלבד. בעזרת ניצחונו, הצליח קנדי להשיג תנופה לקראת הבחירות בנברסקה.

הבחירות בנברסקה ובאורגון

קנדי ערך מסע בחירות נמרץ בנברסקה, וקיווה שניצחון גדול ימנף אותו לקראת הבחירות בקליפורניה, שם היה מקארתי חזק. מקארתי ביקר בנברסקה רק פעם אחת ואילו קנדי ביקר כמה פעמים. יועציו דאגו בנוגע לסיכויו במדינה חקלאית כנברסקה, עקב הזמן הקצר שנותר להם לערוך מסע בחירות וחוסר התמצאות של קנדי בנושאים. קנדי ניצח בבחירות ב-14 במאי, עם 51.4% מהקולות לעומת 31% למקארתי. קנדי ניצח בעשרים וארבעה מתוך עשרים וחמישה מחוזות בהם ביקר לפני מערכת הבחירות. המחוז היחיד בו הפסיד היה ליד אוניברסיטת נברסקה, בה היה רוב של סטודנטים שתמכו במקארתי. גם שם הפסיד בהפרש זעום במיוחד. לאחר מכן הכריז קנדי שכיוון שהוא ומקארתי, מתנגדי המלחמה, השיגו מעל שמונים אחוזים מהקולות, הייתה זו מכה לממשל ג'ונסון-האמפרי.

בניגוד לנברסקה, הייתה אורגון קשה לקנדי. המטה שלו לא היה חזק שם, ונושאי העוני והמיעוטים לא עניינו את הבוחרים שם. אורגון הייתה מנותקת יחסית מהמהומות של ממשל ג'ונסון ולכן לא הצליח לצבור תאוצה. המטה שלו אסף חומר על מקארתי: מקארתי התנגד לחוק שכר מינימום ולביטול מס הגולגולת במסגרת חוק זכות ההצבעה. מקארתי חשף את הציתותים שערך קנדי אצל מרטין לותר קינג בתפקידו כתובע הכללי.

עשרה ימים לפני הבחירות, הודה קנדי בקושי שלו בניצחון. עם זאת, הוא השקיע במקום מתוך חשש להפסיד במערכת הבחירות. קנדי הבין שהפסד באורגון יסכן את האמינות שלו והגביר הילוך: הוא ערך מסע בחירות במשך שש עשרה שעות ביום ועבר 50,000 בתים.

ב-26 במאי, ערך מסע בחירות בפורטלנד יחד עם אשתו אתל והאסטרונאוט ג'ון גלן. מקארתי גם הופיע בפורטלנד באותו היום. למחרת היום האשים דוברו של קנדי את מקארתי והאמפרי בשיתוף פעולה מול קנדי. ב-28 במאי, ניצח מקארתי במערכת הבחירות באורגון עם 44.7% מהקולות. קנדי השיג 38.8% מהקולות. לאחר שהתברר שהפסיד, שלח קנדי מכתב ברכה למקארתי אולם הבטיח שיישאר במירוץ.

לאחר ההפסד באורגון, עבר קנדי אל קליפורניה.

הבחירות בדקוטה הדרומית ובקליפורניה

לאחר שניצח בנברסקה ובאינדיאנה, קיווה קנדי לנצח בקליפורניה ובדקוטה הדרומית ב-4 ביוני. קליפורניה הייתה השטח המושלם שלו להפגין את כוחו. מקארתי היה מאורגן כהלכה בקליפורניה. תבוסה שם הייתה סותמת את הגולל על ניסיונו של קנדי להיבחר. הוא גם היה המועמד החלש ביותר בדקוטה הדרומית: מקארתי היה סנאטור ממינסוטה השכנה והאמפרי גדל בדקוטה הדרומית.

ב-1 ביוני, בימים האחרונים של מסע הבחירות, נפגשו קנדי ומקארתי לעימות בטלוויזיה. קנדי קיווה לפגוע בכוחו של מקארתי בקליפורניה, אולם העימות היה מאכזב מבחינתו. לאחר העימות, פסקו שני שלישים מהמצביעים המתלבטים שקנדי ניצח.

ב-3 ביוני, בסיור הבחירות האחרון שלו, נסע קנדי לסן פרנסיסקו, לוס אנג'לס, סן דייגו ולונג ביץ'. ב-4 ביוני אמר לעוזריו שאם ינצח בדקוטה הדרומית ובקליפורניה, יוכל לשכנע את מנהיגי המפלגה לתמוך בו. קנדי ניצח בדקוטה הדרומית בהפרש גדול, כשהשיג 50% מהקולות לעומת 20% למקארתי (שמו של ג'ונסון עדיין הופיע ברשימת המועמדים שם וקיבל 30% מהקולות, שנחשבו לתומכים בהאמפרי). קנדי ניצח בקליפורניה עם 46% מהקולות לעומת 42% למקארתי. הייתה זאת התבוסה שהוציאה את מקארתי מהמירוץ והניצחון הגדול ביותר של קנדי. אף על פי שקנדי לא זכה לרוב הבוחרים, הוא השיג את כל הצירים של המדינה בוועידה הדמוקרטית הלאומית. בחצות ליל 4 ביוני, נאם בפני תומכיו במלון אמבסדור בלוס-אנג'לס והבטיח לרפא את החולי במדינה.

יחסיו עם אנשים

הקהילות השחורות

בתור תומך בזכויות האזרח, הוביל קנדי בקרב הקהילות השחורות. במהלך מסע הבחירות, הופיעו בשכונות שחורות שלטים עליהם היה כתוב "קנדי לבן אבל בסדר / זה שלפניו פתח את הדלת." ("Kennedy white but alright / The one before, he opened the door".) בבחירות באינדיאנה, השיג 86% מקולות השחורים. הוא היה חזק במיוחד בערים עם אוכלוסיות שחורות גדולות. קנדי משך בוחרים שחורים ממעמד נמוך. הוא זכה לתמיכה גורפת אצלם. התמיכה בקרב השחורים הובילה לניצחונו באינדיאנה. הניצחון הגיע בזכות תמיכתו בניסיונות התאגידים לשכור עובדים שחורים.

בנברסקה, סיים קנדי את מסע הבחירות שלו בנאום בשכונה שחורה באומהה. סקר מסוף מאי חשף שאמנם 40% בלבד חשו שקנדי הוא בעל כישרון מנהיגות דומה לאחיו, אולם ש-94% מהשחורים חשו כך. כשמקארתי חשף שקנדי אישר את הציתות למרטין לותר קינג ב-1963, שקלו השחורים בקליפורניה לתמוך בו. בנאום באוקלנד, פגש קנדי את הפנתרים השחורים ופעילי מיעוטים אחרים כמה ימים לפני סיום הבחירות בקליפורניה. כשצעקו עליו, מנע קנדי מעוזרו השחור להתערב. לבסוף השיג 90% מקולות השחורים בקליפורניה. בזמן מותו, הוא נחשב ללבן האהוד ביותר בקרב אמריקה השחורה. מצד שני, האהדה שזכה לה מצד שחורים הובילה לבנים רבים להתרחק ממנו.

הלבנים ממעמד הפועלים

קנדי זכה לתמיכה רחבה מצד פועלים לבנים במהלך מסע הבחירות. הוא נחשב לנציג שלהם, ומותו הוביל לתמיכתם בג'ורג' וולאס בסתיו 1968. רוב תומכיו אהדו את וולאס. למרות התמיכה בו בקרב השחורים, הוא משך אליו גם פועלים לבנים מהמעמד הנמוך שהיו גזעניים בחלקם.

חקלאים

קנדי תמך בשביתות החקלאים ובמנהיגי פועלים וכך משך את קולות החקלאים אליו. הוא היה גיבור בקרב החקלאים. ביקור שערך באזורים חקלאיים בקליפורניה הוביל את איגודי החקלאים לתמוך בו. נקבע לו נאום בפני חקלאים לאחר נאום הניצחון בקליפורניה.

היספנים

קנדי זכה לתמיכה של פי חמישים היספנים מאשר אחיו. בקליפורניה, זכה לתמיכת 95% מההיספנים ובכמה אזורים זכה בכל הקולות. הוא היה המועמד המוביל אצלם בקליפורניה. ההתגייסות ההיספנית עבורו סייעה לניצחונו.

לינדון ג'ונסון

הנשיא ג'ונסון היה משוכנע שקנדי מתכוון לאתגר אותו על המועמדות עוד לפני שהכריז על מועמדותו. הוא היה משוכנע שנשיאותו תהיה שלב מעבר בין שתי כהונות של האחים קנדי. ג'ונסון לקח את מערכת הבחירות המקדימות ברצינות לאחר שהפסיד לקנדי ב-1960. במסיבת עיתונאים ב-19 בדצמבר 1967, התייחס ל"תנועת קנדי-מקארתי", כפי שקרא לה. חבריו של קנדי טענו שהוא לא יכול היה לשאת את המחשבה שג'ונסון יכהן עוד ארבע שנים בלי שינסה להתמודד.

קנדי הכריז על מועמדותו לאחר ההפסד של ג'ונסון בבחירות בניו המפשייר. יום לאחר ההכרזה על מועמדותו, חזה קנדי שג'ונסון יפסיד בבחירות אם יהיה המועמד של המפלגה. בטיסה לקנזס סיטי טען שלא רצה להתמודד, אולם ג'ונסון הבהיר שהמלחמה תימשך והוא נאלץ להתמודד. באמצע מרץ תקף את ג'ונסון וטען שהוביל לפילוג המדינה. בסוף מרץ, חשף סקר שקנדי מוביל על ג'ונסון.

קנדי היה בדירתו כשג'ונסון הכריז על פרישתו, אולם לא היה אופטימי בנוגע לכך. הוא ידע שייאלץ להפסיק את ביקורתו כלפי הנשיא וכלפי ניהול המלחמה. קנדי שיבח את ג'ונסון במסיבת עיתונאים לאחר מכן וטען שביצע פעולה של מנהיג. ב-3 באפריל 1968, שלושה ימים לאחר פרישתו של ג'ונסון, נפגש קנדי עם הנשיא בבית הלבן. ג'ונסון ייעץ לו להתרחק מהבחירות המקדימות, אולם קנדי נשאר להתמודד מול סגן הנשיא האמפרי.

יוג'ין מקארתי

לאחר הבחירות המקדימות, טען מקארתי שקנדי הבטיח בנובמבר 1967 שלא ירוץ. לפני כניסתו למירוץ, דאג קנדי מכך שלמקארתי לא היה מצע ועמדה בנושאי פנים. באמצע מרץ, ניסה טד קנדי להגיע להסכם בו אחיו יצא מהמירוץ אם מקארתי ידון בנושאי פנים. מקארתי סירב לכך. יום לפני הכרזת מועמדותו, אמר קנדי שהוא לא מאמין שמקארתי יהיה נשיא טוב. הוא טען שג'ורג' מקגוורן הוא אדם טוב, אולם שמקארתי לא פעל למען העניים.

ביום שבו הכריז קנדי על מועמדותו, החליט מקארתי להיכנס לבחירות באינדיאנה. הוא לא רצה לסייע לקנדי לנצח בבחירות המקדימות. כניסתו של קנדי הובילה לשינוי אסטרטגי של מקארתי- הוא נאלץ לפתח את המצע שלו ולא רק להתנגד לג'ונסון. הטינה בין קנדי ומקארתי צמחה בסוף מרץ. לאחר פרישתו של הנשיא ג'ונסון מהבחירות, השווה את עצמו מקארתי לג'ון קנדי. קנדי התמקד בנושאי הסיוע לעניים כדי לחשוף את הצד שאותו מקארתי הזניח. לאחר ניצחונו בנברסקה, ביקש קנדי מתומכי מקארתי לתמוך בו כדי למנוע מהאמפרי להיבחר. מקארתי התנגד להצעותיו של ג'ונסון לטיפול בערים. הוא האמין שאם קנדי יצליח לנצח בבחירות בקליפורניה, הוועידה הדמוקרטית הלאומית תהיה מפולגת והוא יוכל לזכות בקולות של המתנגדים לקנדי ולהאמפרי. לאחר מערכת הבחירות בקליפורניה, הצטרפו יועצי מקארתי לקנדי כדי לנסות לתמוך בו ולחזק את מקארתי.

יוברט האמפרי

יומיים לאחר הכרזת מועמדותו של קנדי, טען סגן הנשיא האמפרי שקנדי תמך בממשלו של אחיו בנוגע לווייטנאם. הוא הביא הצהרה של קנדי, מלפני שש שנים, שטענה שארצות הברית תנצח בווייטנאם.

קנדי היה בנברסקה כשהאמפרי נכנס למירוץ ב-27 באפריל. קנדי טען שמועמדותו של האמפרי מציעה בחירה ברורה בין מדיניות ג'ונסון למדיניות אחרת.

כניסתו של האמפרי התרחשה בעיקר בגלל חששו של ג'ונסון שקנדי יהיה המועמד בבחירות הבאות. קנדי תקף את האמפרי וטען שהתחייבותו לפוליטיקה חיובית נובעת מכך שלא ראה אנשים גוועים מרעב.

האמפרי השיג 18% מקולות המצביעים שרשמו את שמו בבחירות במסצ'וסטס. קנדי השיג 28%, למרות מטה הבחירות החזק שלו. בבוקר למחרת הפסדו באורגון, ערך קנדי מסיבת עיתונאים בלוס אנג'לס וביקר את האמפרי בגלל "חוסר יכולתו להציג את עמדותיו בפני בוחרים במדינה אחת". הוא טען שניצחונו של האמפרי יבטיח מועמדות של שני מועמדים תומכי מלחמה.

לאחר הניצחון בבחירות בקליפורניה, אמר קנדי שהוא מתכנן לרדוף אחרי האמפרי בכל רחבי המדינה כדי להיבחר.

בנוגע להתנקשות בקנדי, טען האמפרי שלא רצה להיבחר כך.

ריצ'רד דיילי

מעט לפני כניסתו למירוץ, ב-8 בפברואר 1968, נפגש קנדי עם ריצ'רד דיילי בנוגע לאפשרות לקחת מג'ונסון את המועמדות. קנדי רצה שדיילי ישפיע על הצירים בוועידה לטובתו. דיילי הבטיח להישאר מחויב לנשיא. הוא דאג ממועמדותו של קנדי שכן קנדי, כתובע כללי, פגע בפוליטיקאים מהמנגנון המפלגתי.

ריצ'רד ניקסון

לאחר פרישתו של הנשיא ג'ונסון, אמר ריצ'רד ניקסון שנראה לו שקנדי הוא המועמד המוביל. הוא היה בטוח שמחלוקות במפלגה הדמוקרטית תסייענה לו בהיבחרו. באפריל הציע עימות בינו לבין קנדי. ניקסון, שנאם לגבי ביזור הכוח הממשלתי ושיפור כלכלי לשחורים, טען שהוא וקנדי מייצגים רעיונות דומים. בחצי השני של 1967, הראו הסקרים על שוויון ביניהם. לאחר ניצחונו של קנדי בקליפורניה, בישר ניקסון למשפחתו שיתמודד מול קנדי.

משפחת קנדי

אשתו של קנדי, אתל, ליוותה אותו במהלך מסע הבחירות. אחיו טד, וגיסו סטיבן אדווארד סמית' ייעצו לו באופן בלתי רשמי. טד ואחיותיו ג'ין קנדי סמית ופטרישה קנדי לופורד ליוו את קנדי במלון לאחר ניצחונו בבחירות בקליפורניה. קנדי גם נפגש עם אביו ג'וזף קנדי לפני הנאום.

ההתנקשות

ערך מורחב – רצח רוברט קנדי

בחצות של ליל 5 ביוני 1968, נשא קנדי דברים במסיבת עיתונאים במלון אמבסדור בלוס-אנג'לס. לאחר מכן פנה קנדי עם פמלייתו לצאת מן האולם. הוא עמד לגשת לחדר הכתבים בקיצור דרך, במטבח המלון. זאת למרות התנגדות שומר ראשו. בעוברו במטבח המלון מוקף באנשיו ובתומכים, ירה בו באקדח מתנקש צעיר בשם סירחאן סירחאן, בן למשפחה פלסטינית-נוצרית שהיגרה לארצות הברית מירושלים. קנדי נפגע שלוש פעמים וחמישה אחרים נפצעו.

לאחר שנורה, תפסו תומכיו של קנדי את סירחאן. קנדי שכב פצוע ושאל את אחד מתומכיו "הכול בסדר?". לאחר שקיבל תשובה חיובית, אמר "הכול יהיה בסדר". לאחר כמה דקות, הגיעו רופאים והרימו אותו לאלונקה. מילותיו האחרונות היו "אל תרימו אותי". לאחר מכן איבד את הכרתו. הוא הובהל לבית החולים ומת בשעות הבוקר המוקדמות.

לווייתו

גופתו של קנדי הוחזרה למנהטן והוצגה לציבור. לאחר מכן נערך טקס האשכבה במעמד משפחת קנדי, הנשיא לינדון ג'ונסון ואשתו ליידי בירד ג'ונסון וחברי הקבינט. אחיו טד, האח היחיד שנותר, טען שאין להעצים את מותו של אחיו ולזכור אותו פשוט כאדם טוב, שניסה לתקן עוולות.

לאחר האשכבה שרו הנוכחים את המנון הקרב של הרפובליקה, בניצוחו של אנדי ויליאמס. מיד לאחר מכן הועברה גופתו אל וושינגטון הבירה, כשאלפי מספידים ליוו את הרכבת בדרכה. הרכבת יצאה מניו יורק ב-12:30. כשהגיעה לניו ג'רזי, רכבת במסילה המקבילה פגעה בשני צופים. הקהל הגדול האריך את זמן הנסיעה. הרכבת הייתה אמורה להגיע ליעדה בארבע וחצי, אולם לבסוף הגיעה ב-9:10 ב-8 ביוני.

קבורה

קנדי נקבר בבית הקברות הלאומי ארלינגטון ליד חלקת הקבר של אחיו ג'ון. אף על פי שרצה להיקבר במסצ'וסטס, האמינה משפחתו שירצה להיקבר ליד אחיו.

הטקס בן רבע שעה החל ב-10:30 בניצוח הארכיבישוף הקתולי של וושינגטון. ג'ון גלן העניק את הדגל המקופל לסנאטור טד קנדי, שהעביר אותו לבנו הבכור של רוברט, ג'ו, שהעביר אותו לאתל.

ב-9 ביוני, הכריז לינדון ג'ונסון על הצמדת מאבטחים לכל המועמדים בבחירות ועל יום אבל לאומי. לאחר ההתנקשות שינה הקונגרס את הוראות השירות החשאי ודרש ממנו להגן על מועמדים נשיאותיים.

חייו האישיים

משפחתו

ב-17 ביוני 1950, נישא קנדי לאשתו, אתל סקאקל, בתו של איש עסקים. נולדו להם 11 ילדים; קייתלין, ג'וזף, רוברט, דייוויד, מרי, מישל, מרי קרי, כריסטופר, מתיו, דאגלס ורורי (שנולדה בדצמבר 1968, לאחר ההתנקשות).

סגנונו

נטען שקנדי היה העדין במשפחתו, והרהוט פחות. אף על פי שחלומותיו של אביו התמקדו בשני אחיו הגדולים, שמר קנדי על נאמנות למשפחה. אביו ואחיו העריכו את התחרותיות שלו ונאמנותו. קנדי נחשב לאיש ארגון מעולה במסעות הבחירות של אחיו ג'ון. הוא תמיד היה קרוב יותר אליו.

יריביו של קנדי טענו שהיה חסר סבלנות. קנדי טען שהיה לו מזג בעייתי. הוא התקשה לסבול כשאנשים שיקרו לו.

אמונה דתית ופילוסופיה יוונית

כמו כל אחיו, היה קנדי קתולי. הוא היה דתי יותר מאחיו, ושילב את הדת בהשקפת עולמו. קנדי נאם נאומים רבים על דתו וטען שהצילה אותו לאחר מות אחיו. בשנותיו האחרונות, מצא נחת בכתבי הפילוסופים היווניים, בעיקר בהשפעתה של ג'קלין לאחר מות אחיו.

מורשתו

קנדי היה האח הראשון של נשיא ששירת כתובע כללי. הוא נחשב לאחד מגדולי התובעים הכלליים. הוא תמך בזכויות האזרח ובממשלו של אחיו. עם התפטרותו מהתפקיד כדי להתמודד לסנאט, טען הניו יורק טיימס, שביקר אותו רק שלוש שנים קודם לכן, שהעלה את הרף בתפקיד. קנדי זכה לשבחים על כישרון הנאום שלו. ועל יכולתו ליצור קונצנזוס. קנדי היה כן במיוחד בנאומיו והיה מוכן לשלם מחיר פוליטי כבד.

ההתנקשות בקנדי נחשבה כמכה לחזון האופטימי של שנות השישים. מותו של קנדי נחשב לגורם בהפסד המפלגה הדמוקרטית ב-1968. מאז מותו זכה קנדי לכבוד מצד ליברלים ומצד שמרנים. רעיונותיו של קנדי (ושל אחיו) לגבי שימוש בממשלה לסיוע לחלשים בחברה הפכו לנדבכים חשובים בליברליזם האמריקאי.

בקולנוע

בשנת 2006 ביים אמיליו אסטבז את הסרט "בובי", כאשר בין השחקנים ניתן למצוא את: אנתוני הופקינס, אשטון קוצ'ר, דמי מור, אלייז'ה ווד, לינדזי לוהן ועוד. הסרט מתאר את ליל הרצח מנקודות מבטן של 22 דמויות בדיוניות שונות.

בשנת 2018 הוציאה נטפליקס מיני סדרה בת 4 פרקים בשם "בובי קנדי לנשיאות", באמצעות ראיונות וקטעי ארכיון, בוחנת הסדרה את "תופעת בובי" של שנות ה-60 ואת מורשתו של האיש שהיה ממחוללי השינוי העמוק שעברה בזמנו ארצות הברית.

משפחתו

עץ משפחת קנדי

ג'וזף קנדי
(שגריר
ארצות הברית
בבריטניה)

רוז קנדי

ג'וזף קנדי ג'וניור
(טייס)

ג'קלין לי בובייה

ג'ון פיצג'רלד קנדי
(נשיא ארצות הברית)

יוניס קנדי שרייבר
(מייסדת
ספיישל אולימפיקס)

רוברט קנדי
(התובע הכללי
וסנאטור)

אתל קנדי

טד קנדי
(סנאטור)

קרוליין קנדי
(שגרירה)

ג'ון קנדי ג'וניור
(עיתונאי)

מריה שרייבר
(עיתונאית
וסופרת)

ארנולד שוורצנגר
(שחקן
ופוליטיקאי)

ג'וזף קנדי השני
(חבר קונגרס)

פטריק שוורצנגר
(שחקן)

ג'וזף קנדי השלישי
(חבר קונגרס)

לקריאה נוספת

Robert F. Kennedy, Thirteen Days: a Memoir of the Cuban Missile Crisis, W. W. Norton and Co., 1971 (הספר בקטלוג ULI)
Arthur M. Schlesinger, Jr., Robert Kennedy and his Times, Houghton Mifflin, 1978 (הספר בקטלוג ULI)
Ronald L. Goldfarb, Perfect Villains, Imperfect Heroes: Robert F. Kennedy's War Against Organized Crime, Random House, 1995 (הספר בקטלוג ULI)
Joseph A. Palermo, In His Own Right: the Political Odyssey of Senator Robert F. Kennedy, Columbia University Press, 2003 (הספר בקטלוג ULI)
Ray E. Boomhower, Robert F. Kennedy and the 1968 Indiana Primary, Indiana University Press, 2008 (הספר בקטלוג ULI)
Edward R. Schmitt, President of the Other America: Robert Kennedy and the Politics of Poverty, University of Massachusetts Press, 2010 (הספר בקטלוג ULI)
Paul H. Santa Cruz, Making JFK Matter: Popular Memory and the Thirty-Fifth President, University of North Texas Press, 2015 (הספר בקטלוג ULI)
Mel Ayton, The Forgotten Terrorist: Sirhan Sirhan and the Assassination of Robert F. Kennedy, Potomac Books, 2019 (הספר בקטלוג ULI)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא רוברט קנדי בוויקישיתוף

ירון דרוקמן, רצח קנדי השני ועלילות סרחאן סרחאן. השבוע לפני, באתר ynet, 6 ביוני 2015
ערן סבאג, "חיים של אחרים" על רוברט קנדי‏, 5 ביוני 2012
רוברט קנדי, באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
רוברט קנדי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
רוברט קנדי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
רוברט פרנסיס קנדי (1925-1968), דף שער בספרייה הלאומית

רוברט קנדי, ברשת החברתית Goodreads

הערות שוליים

^ ROBERT KENNEDY TO VISIT SUKARNO; Attorney General Appointed by Johnson to Discuss Hostility to Malaysia, The New York Times, ‏14 בינואר 1964
^ מקור: https://www.reddit.com/r/HistoryPorn/comments/1dck42o/cia_pilot_allen_lawrence_pope_languishing_in_an/?rdt=62145.
^ גל פרל פינקל, "יש לך הרבה עזרה, אתה מקשיב לכולם, ואז אתה קובע את המהלך", באתר זמן ישראל, 16 באוקטובר 2020.

[1] ROBERT KENNEDY TO VISIT SUKARNO; Attorney General Appointed by Johnson to Discuss Hostility to Malaysia, The New York Times, ‏14 בינואר 1964

[2] מקור: https://www.reddit.com/r/HistoryPorn/comments/1dck42o/cia_pilot_allen_lawrence_pope_languishing_in_an/?rdt=62145.

[3] גל פרל פינקל, "יש לך הרבה עזרה, אתה מקשיב לכולם, ואז אתה קובע את המהלך", באתר זמן ישראל, 16 באוקטובר 2020.

[1]

[2]

[3]

	יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
	אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.	שכתוב

יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.